טיפול בפסולת

החלטת ממשלה 179 (פברואר 2023) התקבלה על רקע שיעורי הטמנה חריגים של פסולת בישראל- כ־80% מהפסולת המיוצרת, לעומת כ־40% בממוצע במדינות ה־OECD. בישראל מיוצרים מדי שנה כ־6 מיליון טונות פסולת עירונית, כ־6 מיליון טונות פסולת בניין וכ־7 מיליון טונות פסולת חקלאית, והיקף הייצור גדל בקצב של 3%-5% בשנה.

הטמנת הפסולת אחראית לכ־7% מפליטות גזי החממה בישראל, גורמת לזיהום קרקע ומים ולפגיעה בבריאות הציבור, ובמקביל שטחי ההטמנה הולכים ואוזלים. ההחלטה נועדה לצמצם משמעותית את ההטמנה באמצעות הקמת מתקני טיפול ומיון מתקדמים, קידום רגולציה וחקיקה, הרחבת אכיפה בתחום פסולת הבנייה וסבסוד ייצור אנרגיה מפסולת, כחלק מהמדיניות הלאומית לעמידה ביעדי אקלים והפחתת פליטות.

נכון לפברואר 2026, יישום החלטת ממשלה 179 מתקדם באופן חלקי בלבד. מתוך 14 סעיפים אופרטיביים שנבחנו בדו״ח המעקב, 4 סעיפים יושמו במלואם (29%), 4 יושמו חלקית (29%) ו־6 לא יושמו כלל (42%). הוקמו וקודמו מהלכים תכנוניים ותקציביים להקמת מתקני טיפול בפסולת, בהם מתקן השבת אנרגיה בנאות חובב בהיקף של כ־300 אלף טון פסולת בשנה, והתקבלה החלטת ממשלה ייעודית (1836) להקמת מתקן מתקדם בירושלים. במקביל, המשרד להגנת הסביבה הקצה כ־1 מיליארד ש״ח לקידום מתקני טיפול ברחבי הארץ, ומתקנים בהיקף מצטבר של כ־1.15 מיליון טון פסולת בשנה נמצאים בהקמה או תכנון.

עם זאת, יישום מרכיבי רגולציה, חקיקה וסבסוד מתעכב: תיקוני תמ״א 1 לא הושלמו, חקיקה בתחום פסולת בניין תקועה משנת 2018, ומנגנוני סבסוד ופרמיות לייצור אנרגיה מפסולת תלויים באישורי משרד האוצר ורשות החשמל. בתחום האכיפה הוקצו כ־38.5 מיליון ש״ח לפעולות חירום, בעיקר ביהודה ושומרון, אך תקצוב התוכנית האסטרטגית המלא טרם אושר. גם ביישום מלא, ההחלטה צפויה להביא לטיפול בכ־11% בלבד מהפסולת השנתית בישראל, בעוד היקף ייצור הפסולת ממשיך לגדול, כך שהפער בין היעדים המוצהרים למימוש בפועל נותר משמעותי.