מיגון אזרחי במבצע "עם כלביא"

מבצע "עם כלביא", שהחל ב-13 ביוני 2025, התפתח לעימות ישיר עם איראן והפך את כלל שטחי ישראל לזירת לחימה. הדוח עוסק בהיבטי מיגון האוכלוסייה האזרחית – תחום שבמשך שנים סבל מהזנחה כרונית, מבעיות תיאום ממשלתיות, ממחסור בתקציבים, ומפערים חמורים בין קבוצות אוכלוסייה ואזורים שונים. חרף התרעות קודמות, נמצאו פערים גדולים ברמת המיגון בעיקר בקרב אוכלוסיות מוחלשות, בחברה הערבית, ובדיור הציבורי. חלק ניכר מהמקלטים הציבוריים אינם כשירים לשימוש, ובמוסדות החינוך והבריאות חסר מיגון תקני. החלטות ממשלה שונות התקבלו במהלך המבצע אך יישומן חלקי ומאוחר.

• כשל מהותי בתיאום בין-משרדי, היעדר גורם מתכלל בראשות הממשלה.
• היעדר מיפוי נתונים בסיסיים בנוגע לצרכים מיגוניים באוכלוסייה.
• היערכות ירודה למיגון אוכלוסיות ייחודיות – קשישים, נכים, עולים, בדואים, תושבים חסרי מעמד.
• מיגון מוסדות בריאות ומערכת החינוך לוקה בחסר באופן נרחב.
• חוסר תפקוד של ועדות הכנסת והממשלה המופקדות על תחום העורף.
• הרשויות המקומיות פעלו פעמים רבות לבדן ובמהירות רבה יותר מהממשלה המרכזית.

• כ־2.6 מיליון אזרחים בישראל אינם נהנים ממיגון תקני זמין.
• כ־50% מהמקלטים הציבוריים אינם שמישים, כ־20% מתוכם מסוכנים לשימוש.
• ניכרת עלייה בפניות לקבלת פטור מהיתרים לבניית ממ"דים, אך היענות חלקית בלבד.
• רק 10% מתקציב מיגון למוסדות בריאות אושר בפועל.
• ההיערכות למבצע נעשתה בזמן אמת, ללא תכנון מוקדם.

המלצות עיקריות:

1. הקמת גוף מתכלל לניהול חירום אזרחי:

   • זיהוי כשל מהותי בהיעדר גורם אחראי יחיד לתכלול וניהול החירום האזרחי. ההמלצה היא להקים גוף קבוע, בין-משרדי, שיפעל ברמה הלאומית ויהיה אחראי לתיאום פעולות החירום מול כלל הגורמים – משרדי ממשלה, פיקוד העורף, רשויות מקומיות, שירותי הצלה וגורמים אזרחיים.

2. קידום חוק העורף:

   • הדוח מדגיש את הכישלון בהעברת "חוק העורף" מזה שנים בשל מאבקי סמכויות בין משרדים. ההמלצה היא להחיות את הליך החקיקה ולקבוע הסדרה חוקית כוללת שתגדיר סמכויות, אחריות, נהלי פעולה ותקציבים לשעת חירום, כולל מנגנוני פיקוח ואכיפה.

3. מיפוי לאומי של צרכי מיגון:

   • היעדר בסיס נתונים ממשלתי עדכני על מצב המיגון בכל רשות ואזור מהווה חסם קריטי. נדרשת הקמת מערכת ממוחשבת וארצית (כדוגמת "ביחד" שהוזכרה) שתאפשר ניתוח פערים, תיעדוף תקציבי, וסיוע מהיר לאזורים מוחלשים.

4. תשתית תקציבית רב-שנתית:

   • הביקורת נוגעת לפער בין תוכניות מיגון (כגון זו ליישובי הצפון או למוסדות בריאות) לבין תקצובן בפועל. מומלץ לקבוע מסגרת תקציבית רב-שנתית עם עיגון בחוק והבטחת ביצוע, כולל חלוקה לפי רמות סיכון.

5. פתרונות חירום זמניים:

   • ביישובים ללא תשתיות מיגון נדרשת פריסה מיידית של מיגוניות ניידות, מבנים יבילים ופתרונות לוגיסטיים כגון פינוי אוכלוסיות למתחמים בטוחים. יש להקל רגולטורית על רשויות שזקוקות לפעול במהירות.

   • הבאת 50% מהמקלטים שאינם שמישים לרמת מוכנות בסיסית, כולל קמפיין אכיפה מול דיירים ורשויות. על משרד הפנים לחייב רשויות להפעיל חוקי עזר ולקבל סיוע ייעודי לתחזוקה.

6. היערכות לאוכלוסיות מוחלשות:

   • נדרשת תכנית מיגון ייעודית לדיירי הדיור הציבורי, מוסדות רווחה וקשישים. פיתוח נוהל נגישות פיזית כולל ליווי אישי לפינוי במצבי חירום. גיבוש מאגר מידע לאומי לצרכים מיוחדים לשם תיאום סיוע מדויק.