מתוך ההכרה כי אנטישמיות היא תופעה כלל עולמית נפוצה הפוגעת ביחידים ובקהילות יהודיות ברחבי העולם ובמדינת ישראל, ומכיוון שעל אף היקפה והשלכותיה החמורות, מדינת ישראל טרם הגדירה קווים ברורים למכלול ההתנהגויות והרעיונות הכלולים בה, לצורך מעקב וקידום המאבק בה בזירה המקומית והבין לאומית:
לאמץ הגדרת עבודה לאנטישמיות, כפי שהתקבלה על ידי הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) במושבה ב-26 במאי 2016 בבוקרשט, בנוסחה להלן:
אנטישמיות היא תפיסה מסוימת אודות יהודים, שיכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים. ביטויים מילוליים ופיזיים של אנטישמיות מכוונים כלפי יחידים, יהודים או לא-יהודים, ו/או נגד רכושם, נגד מוסדות הקהילה היהודית ונגד מוסדות ואתרים דתיים.
הדוגמאות שיובאו להלן ישמשו קווים מנחים להמחשת הגדרת האנטישמיות:
ביטויי אנטישמיות יכולים להיות מכוונים נגד מדינת ישראל, כשזו נתפסת כ"קולקטיב יהודי". לעתים קרובות, אנטישמיות מאשימה יהודים ברקימת מזימות כדי להזיק לאנושות, ולעתים קרובות נעשה בה שימוש כדי להטיל את האחריות על היהודים "בגין כל מה שמשתבש". אנטישמיות באה לידי ביטוי בדיבור, בכתיבה, באופנים ויזואליים ובמעשים, ועושה שימוש בסטריאוטיפים אפלים ובתכונות אופי שליליות.
דוגמאות עכשוויות של אנטישמיות בחיים הציבוריים, בתקשורת, בבתי-ספר, במקומות עבודה ובמרחבים דתיים יכולות לכלול, אך אינן מוגבלות, למקרים כדלקמן:
• קריאה להרג יהודים או לפגיעה בהם, סיוע למעשים כאלה או הצדקתם, בשם אידיאולוגיה קיצונית או דעה דתית קיצונית.
• האשמות שקריות שיש בהן שלילת צלם אנוש מהיהודים, דמוניזציה או כאלה המייחסות ליהודים סטריאוטיפים שליליים כפרטים או נגד כוחם של היהודים כקולקטיב – בעיקר, אך לא באופן בלעדי, דוגמת השמעת מיתוסים ותיאוריות קונספירציה על קשר יהודי כלל עולמי, שליטת היהודים בתקשורת, בכלכלה, בממשלה או במוסדות חברתיים אחרים.
• האשמת יהודים, כעם, באחריות לעוולות – אמתיות או דמיוניות –שבוצעו על ידי יהודי בודד או קבוצת יהודים או אפילו מעשים שביצעו לא-יהודים.
• הכחשת רצח העם היהודי בידי גרמניה הנאצית ועוזריה במהלך מלחמת העולם השנייה – השואה. הכחשת ממדי ההשמדה, מנגנוני הפעולה שלה (למשל, תאי הגזים) או הכוונה שמאחוריה.
• האשמת היהודים כעם, או האשמת ישראל כמדינה, בהמצאת השואה או בהגזמה בתיאור ממדיה.
• האשמתם של אזרחים יהודים בתפוצות בנאמנות לישראל יותר מאשר למדינה שהם אזרחיה, או בנאמנות גדולה יותר, לכאורה, ליהודים ברחבי העולם מאשר למדינות הלאום שלהם.
דוגמאות לדרכים שבהן אנטישמיות יכולה לבוא לידי ביטוי ביחס למדינת ישראל:
• הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא יוזמה גזענית.
• יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שאינו צפוי או נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת.
• שימוש בסמלים או בדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית (כמו למשל הטענה שהיהודים הרגו את ישו או עלילות-דם) כדי לאפיין את ישראל או ישראלים.
• השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים.
• ראייה קיבוצית של היהודים כאחראים לפעולותיה של מדינת ישראל.
עם זאת, ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה יכולה להיתפס כאנטישמית.
מעשים פליליים הם אנטישמיים כאשר נשואי התקיפה, בין שהם אנשים או רכוש – כגון בניינים, בתי ספר, מקומות פולחן ובתי-קברות, נבחרו על ידי התוקפים משום שהם נתפסים להיות יהודיים או כקשורים ליהודים.
אפליה אנטישמית היא מניעה מיהודים הזדמנויות או שירותים הנגישים לאחרים.
