קידום זכויות נפגעי עבירה בהליכים משפטיים

חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, היווה נקודת מפנה בהכרה הממלכתית בנפגעי עבירה, אך התמקד בעיקר במעמדם בתוך ההליך הפלילי ולא יצר מסלול ממשי ונגיש למימוש זכויות בהליך האזרחי, שבו ניתן לקבל פיצוי כספי בפועל. פער זה בלט בנתונים שהראו כי מתוך 8,237 נפגעי עבירה בתיקים שהסתיימו בהרשעה, רק כ־3.8% הגישו תביעה אזרחית נגררת. ועדת ברלינר (2019) ומבקר המדינה הצביעו שוב ושוב על ליקויים בהיערכות המוסדית ובקשיי תיאום. החלטת ממשלה 1889, שהתקבלה באוקטובר 2022, נועדה לסגור פערים אלו באמצעות הקמת יחידות ליווי מקצועיות בפרקליטות, הכשרת עובדים סוציאליים, הקמת מסד נתונים ממשלתי, ושיפור גביית הפיצויים.

יישום החלטת ממשלה 1889 מציג תמונה מעורבת: מתוך 40 סעיפים אופרטיביים שנבחנו, רק 25% (10 סעיפים) יושמו במלואם, 30% (12 סעיפים) יושמו חלקית, ו־45% (18 סעיפים) לא יושמו כלל. משרד המשפטים רשם התקדמות כשהקים צוותים בין-משרדיים לקידום המלצות ועדת ברלינר, ומשרד הרווחה בלט בשטח כשאייש 62 תקני עובדים סוציאליים לנפגעי עבירה ב־54 מחלקות לשירותים חברתיים. עם זאת, חסמים כמו פערים בניצול תקציבים, מחסור במסד נתונים ממשלתי אחוד, ועיכובים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" מנעו ביצוע של סעיפי ליבה. סעיפים מרכזיים, דוגמת הסדרת מבנה יחידות הסיוע בפרקליטות, שילוב עובדים דוברי ערבית, הקמת מרכזים ייעודיים לנפגעי עבירות מין, והעברת כספי פיצויים לאפוטרופוס הכללי, נותרו על הנייר. הוועדה המלווה לפיקוח ולתעדוף משאבים לא התכנסה כלל. הצעד העתידי המשמעותי ביותר הוא הקמת נציבות זכויות נפגעי עבירה (2024) ומינוי נציבה (2025), אשר עשויים להוות נקודת מפנה ולהוביל את המערך הבין-משרדי, בתנאי שיוענקו לנציבות סמכויות פיקוח ובקרה ממשיות על הגורמים המבצעים.