במטרה להתמודד עם תופעת האובדנות בחברה הישראלית הגובה מחיר אנושי כבד כמו גם כלכלי ומתוך כוונה לצמצם ולמנוע ניסיונות אובדניים המבטאים, בין היתר, מצוקה חריפה, קשיי קליטה והתמודדות של הפרט בקבוצות סיכון בחברה:
1. לפעול ליישום תכנית לאומית למניעת התאבדויות, שיעדיה הם צמצום מספר מקרי ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות בישראל וסיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו.
2. להכריז על מניעת התאבדות כאינטרס לאומי, שיש להתמודד עמו במהלך משותף של משרדי הממשלה והרשויות, בהובלת משרד הבריאות, כמפורט להלן:
3. א. להקים "צוות היגוי מצומצם" בהשתתפות שר החינוך, שר הרווחה והשירותים החברתיים, שרת העלייה והקליטה, השר לאזרחים ותיקים, מנכ"ל משרד ראש הממשלה או נציג מטעמו והיועץ המשפטי לממשלה או נציג מטעמו. בראשות הצוות תעמוד שרת הבריאות. צוות ההיגוי המצומצם יתווה את מדיניות התכנית בדגש על שיתופי הפעולה הנדרשים בה, יאשר את תכנית העבודה ויקיים תהליכי בקרה עתיים.
ב. צוות ההיגוי המצומצם, ימנה "צוות בינמשרדי מורחב". צוות זה יגבש את תכניות העבודה הפרטניות של כל משרדי הממשלה והרשויות השותפים לתוכנית הלאומית, ויקבע את תהליכי העבודה ביניהם ובין כל גורם אחר רלוונטי. בראש הצוות יעמוד נציג משרד הבריאות.
ג. להקים מועצה לאומית למניעת התאבדויות שבה יהיו חברים נציגי המשרדים, הרשויות, העמותות הפועלות בתחום, קופות החולים, נציגי איגודי הפסיכיאטריה והרווחה והסתדרות הפסיכולוגים, האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, איגוד העובדים הסוציאליים, נציגי מנהלי בתי ספר התיכונים וועד ההורים המרכזי, נציגי צה"ל ושירות בתי הסוהר וגורמים רלוונטיים נוספים. המועצה תשמש מועצה מייעצת לגופים השונים בתכנית, ותהיה כפופה למנכ"ל משרד הבריאות ככל אחת מהמועצות הלאומיות הקיימות במשרד הבריאות. ליו"ר המועצה ימונה פסיכיאטר מומחה בתחום האובדנות.
4. לקבוע כי התוכנית הלאומית למניעת התאבדויות תכלול:
א. הגברת המודעות וההכרה הציבורית בתופעת האובדנות ודרכים לצמצומה.
ב. הקמת מאגר מידע אמין, לרבות תשתיות תומכות, מערכות מידע וניהול.
ג. פעילות יזומה להעמקת יכולת איתור של אנשים הנמצאים בסיכון.
ד. הכשרת "שומרי סף" וגורמים מקצועיים מאתרים (כגון: מורים, עובדים סוציאליים, אנשי רפואה, סיעוד ועוד).
ה. פעולות להבטחת הפנייה לטיפול, רצף טיפולי ומעקב לרבות הנגשה לשונית ותרבות.
ו. סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו.
ז. הקטנת נגישות לאמצעים קטלניים.
ח. ייזום מחקרים בנושא.
ט. קביעת יעדים, אבני דרך ומדדים לצורך קידום הנושא. איסוף נתונים, הערכה וניתוח הפעולות הננקטות במסגרת התכנית הלאומית אל מול היעדים.
5. התכנית תשתף משרדי ממשלה שונים וגורמים אחרים בהתאם לנדרש ולמתבקש מהתכנית ואופיה. התכנית תפעל לחיזוק הקשרים בין המערכות והמשרדים השונים (איתור, דיווח, הפניה לטיפול, וכו') זאת בהובלת משרד הבריאות.
6. תוקם "יחידה למניעת התאבדויות" במשרד הבריאות אשר ייעודה להפעיל ולהוביל, לפתח וליישם את התוכנית הלאומית ולתכלל העבודה מול משרדי הממשלה וכל גורם מעורב.
7. התכנית תוטמע במהלך הדרגתי בתוך 3 שנים.
הממשלה תתקצב את התכנית הלאומית בשנים 2014 – 2016 בסך כולל של 55,000,000 ₪ באופן מדורג, בשנת 2014 סך 10,000,000 ₪ , בשנת 2015 – סך 18,000,000 ₪ ובשנת 2016 יעמוד התקציב על 27,000,000 ₪ לשנה זו. תקצוב התכנית לשנים שלאחר מכן ייקבע בהתאם להטמעתה בפריסה ארצית.
8. מנכ"ל משרד הבריאות, הממונה על התקציבים במשרד האוצר והחשבת הכללית במשרד האוצר או נציגיהם יקבעו כלים ונהלים תקציביים בין משרדיים על מנת לייעל את עבודת התכנית.
