1. לקבוע כי ייצוא של כלי ירייה בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן, שאושר על ידי המנהל הכללי של משרד החוץ והמנהל הכללי של משרד הביטחון או מי שהם הסמיכו לעניין זה, בנוסף להליכי הרישוי הקבועים בחוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, התשס"ז – 2007 (להלן – חוק הפיקוח) , יראו אותו כאישור שניתן על ידי הממשלה לפי סעיף 2(ב) לחוק כלי ירייה, התש"ט-1949 (להלן-חוק כלי ירייה):
א. ייצוא של עד 1,000 כלי ירייה;
ב. ייצוא של עד 100,000 פריטי תחמושת;
ג. ייצוא של כלי ירייה או פריטי תחמושת בשווי של עד 1 מיליון דולר ארה"ב;
ד. ייצוא של כלי ירייה או פריטי תחמושת לשימוש סופי של גורמי ממשל באחת מהמדינות שיובאו לידיעת הרשומים במרשם הייצוא הביטחוני על ידי הרשות המוסמכת, לפי תקנה 1(3) לתקנות הפיקוח על ייצוא בטחוני) (פטור מרישיון שיווק בטחוני), התשס"ח-2008 בשווי של עד 5 מיליון דולר ארה"ב;
ה. ייצוא כלי ירייה לצרכי הצגה בתערוכה, הדגמה ללקוח מסוים או תחזוקת כלי ירייה.
הבקשות לאישור עסקאות לפי החלטה זו תועברנה למשרד החוץ בנפרד מהליך הרישוי השגרתי לפי חוק הפיקוח.
2. בהתאם לסעיף 33(א) לחוק יסוד: הממשלה, להסמיך את שר הביטחון ואת שר החוץ לאשר, על דעת הממשלה, ייצוא של כלי ירייה לפי סעיף 2(ב) לחוק כלי ירייה שלא חל עליהם סעיף 1 לעיל. התגלעו חילוקי דעות בין שני השרים או סבר אחד מהם כי קיימת לגבי עסקה פלונית רגישות מיוחדת, יכריע בעניין ראש הממשלה.
3. ההחלטות המנויות להלן, בטלות:
א. החלטת הממשלה מס' 682 מיום 13 במאי 1959;
ב. סעיף (ג) בהחלטה מס' ב/43 של ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי מיום 9 בדצמבר 1977;
ג. החלטה מספר קב/8 של הקבינט הביטחוני מיום 10 בדצמבר 1986.
