תכנית לאומית להגדלת כוח אדם מיומן לתעשיית ההיי-טק

מטרתה של החלטת הממשלה 2292 שהתקבלה ב- 15.1.2017 תכנית לאומית להגדלת כוח אדם מיומן לתעשיית ההיי־טק היא להביא לקידום וגידול כוח האדם המיומן בהיי־טק באמצעות הגדלת מספר הסטודנטים הלומדים במקצועות ההיי־טק באקדמיה, הבאת מומחים זרים מחו"ל, עידוד עלייה וכן, פיתוח והוצאה לפועל של תכניות לשילוב אוכלוסיות בייצוג חסר בתעשיית ההיי־טק ועוד.

הדוח נכתב על ידי יעל נחום ושלי צדקה ובהנחיית עינת קורן ומיכל ש. צדוק מצוות ממשל במרכז להעצמת האזרח

ממצאי הדו"ח ניכר כי ההחלטה מבוצעת ברובה: מתוך 31 סעיפים ותתי סעיפים שנבדקו, נמצא כי 19 בוצעו באופן מלא (כ־ 61%), חמישה יושמו באופן חלקי (כ־ 16%), ושבעה לא יושמו כלל (כ־ 22%).

מניתוח תמונת היישום עולים המאפשרים הבאים:
משאבים נדרשים: מרבית סעיפי ההחלטה מצביעים על מקורות תקציביים
מנגנוני יישום בשטח: כאשר ההנחיה בהחלטת הממשלה פירטה את הגורמים בשטח עליהם מוטל הביצוע, או שיש לייצר איתם שיתוף פעולה, ניתן לראות יישום מדויק יותר של הסעיפים

מניתוח תמונת היישום עולים החסמים הבאים:
היעדר גורם מתכלל: קיום גורם מתכלל לרוב מוגדר כמאפשר יישום, אולם במקרה זה הוא בולט בהיעדרו.
משפטי: כל הסעיפים המטילים על שרי הממשלה לתקן או לעדכן תקנות אינם מיושמים.
חוסר תיאום בין משרדי: ניתן לראות כי סעיפים בהחלטה המטילים אחריות על מספר משרדים במקביל, נמצאים ביישום חלקי או חוסר יישום.
מדיניות צבועה: התעמקות בתשובות שהתקבלו ממשרדי הממשלה מעלה כי יישום של סעיפים רבים נשען על תכניות ופרוייקטים קיימים. צביעת תקציבים ומדיניות קיימת על ידי החלטה חדשה, לא מאפשרת שינוי מדיניות והתקדמות ולא תביא ליישום מטרות ההחלטה ברמה הגבוהה האפשרית.
היעדר מטרות ברורות: האופן בו כתובים סעיפים רבים בהחלטה משאיר מקום לפרשנות ואיננו מגדיר מטרות ברורות לפעולה.