התוכנית למניעת התאבדויות בישראל

התוכנית הלאומית למניעת אובדנות אושרה בממשלה ה-33 בתאריך 22.12.2013 ומספרה 1091. ההחלטה כללה את הקמתם של "צוות היגוי מצומצם", "צוות בינמשרדי מורחב" ו"יחידה למניעת אובדנות" שיפעלו ליישום התוכנית. בנוסף, נקבע כי תוקם "מועצה לאומית למניעת אובדנות".
התוכנית כללה סעיפים נוספים כמו הקמת מאגר מידע, צמצום הנגישות לאמצעים קטלניים, סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, פעילות יזומה להעמקת יכולת האיתור של אנשים בסיכון, והכשרת גורמים מקצועיים מאתרים. דגש ניתן להתייחסות ומענה לאנשים הנמצאים בסיכון אובדני.
התוכנית היתה צריכה להיות מוטמעת בהדרגה בפריסה ארצית, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות.

באוקטובר 2015 פרסמנו דו"ח מעקב ראשון שבחן את יישום החלטת הממשלה. ממצאי הדו"ח הראו את תחילתו של תהליך בניית השירותים השונים, כאשר סעיפי מדיניות שונים הוקמו, אך לא מומשו במלואם. נכון לאוקטובר 2015, ההחלטה יושמה באופן חלקי.
הדו"ח הנוכחי שפורסם באוקטובר 2017 בוחן את יישום התוכנית 3.5 שנים אחרי שהתקבלה ההחלטה.

אמנם קיימים מרכיבים שהתקדמו מאז הבחינה האחרונה, אך לא הושק קמפיין להגברת המודעות והכרה ציבורית בתופעת האובדנות, לא הוקמו מאגרי מידע ותשתיות תומכות, לא בוצעו מחקרים וכפועל יוצא גם תהליכי הניתוח וההערכה מתעכבים. כמו כן, צוות ההיגוי שהוקם לא התכנס יותר משנתיים מאז קמה הממשלה ה-34 וטרם נבחרו ספקים חיצוניים לביצוע הכשרות לשומרי סף ברחבי הארץ ולהקמת מרכזי תמיכה להפעלת מרכזי סיוע מרחביים למשפחות שאיבדו את יקיריהן.