אימוץ עיקרי המלצות הצוות המקצועי לבחינה תקופתית של המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל

גז טבעי הוא מקור אנרגיה, אשר נוצר בתהליך טבעי במעמקי האדמה, בתצורת מאובנים. על מנת להשתמש בגז טבעי יש צורך להפיק אותו ולהוליך אותו, בדומה לדלקים אחרים. לגז טבעי כמקור אנרגיה יש יתרונות כלכליים וסביבתיים ולעיתים גם מדיניים. מקובל לראות בייצור חשמל על בסיס שימוש בגז טבעי כמגדיל את נצילות האנרגיה בכ־ 80%, חוסך בכוח אדם, מפחית את השימוש במשאבי קרקע ובמשאבים סביבתיים נוספים.

חיפושי נפט ודלקים אחרים, בשטח הכלכלי ימי (EEZ) של מדינת ישראל החלו כבר בשנות ה־ 70. התגליות המשמעותיות התרחשו מראשית שנות האלפיים, כאשר התגלו שדות גז טבעי, וחלקם אף פותחו בהמשך לשם מיצוי הגז ושימוש מסחרי. משק הגז הטבעי בישראל הוא נושא ציבורי מורכב ושנוי במחלוקת, מעורבים בו מגוון רחב של גורמים ואינטרסים. ההגדרה "משק הגז הטבעי בישראל" מתייחסת לשדות הגז הטבעי הנמצאים במים הכלכליים של ישראל. הממשלה העניקה במהלך השנים זיכיונות לחברות מסחריות לתור אחר שדות גז טבעי, לפתחם, להפיק מהם גז ולעשות בו שימוש מסחרי.

מדינת ישראל החלה להשתמש בגז טבעי כמקור אנרגיה בשנת 2004. בתחילה, חוברו למערכת הגז הטבעי מפעלים גדולים ותחנות כוח של חברת החשמל. בשנים 2009 – 2010 התגלו שדות גז משמעותיים נוספים במים הכלכליים של מדינת ישראל (השדות תמר ולוויתן). כתוצאה מכך, החלה ממשלת ישראל לקדם את צריכת הגז הטבעי במשק ומונו ועדות לבחינה של מדיניות הממשלה בנושא: ועדת שישינסקי, מונתה בשנת 2010 במטרה לבחון את מדיניות המיסוי על משאבי נפט וגז. ועדת צמח מונתה בשנת 2011 במטרה לבחון את מדיניות הפיתוח של משק הגז הטבעי בישראל.

החל משנת 2013, החלה הזרמת גז טבעי ממאגר תמר ועם הזמן צורפו מאגרים נוספים. כמו כן, התגלו עוד שדות גז טבעי כמו תנין וכריש. על פי הערכת רשות הגז הטבעי, אומדן החיסכון למשק הישראלי בין השנים 2004 – 2019, אשר נוצר ממעבר לשימוש בגז טבעי עומד על כ־71 מיליארד ₪.