תוצאות סימולציה בחירות אזוריות תחת שיטת בחירות ייצוג שלם - י"ש 

לכנסת ה-16 וה-17

ייצוג שלם היא שיטת בחירות פשוטה וייחודית המשלבת באמצעות הצבעה בפתק אחד בחירה אזורית ובחירה רשימתית כדלקמן: הבוחר בבואו להצביע מטיל פתק בחירה אחד עבור אחד מהמתמודדים באזור הבחירה שלו. תוצאות ההצבעה נצברות בשתי דרכים. תחילה, כל הנבחרים שגברו על יריביהם ברוב כלשהו באזור נבחרים כנציגי האזור—בבחירות רוביות פשוטות. שנית, כל קולות המפסידים, מעבר לאזורים נאספים ומתחלקים באופן יחסי, לרשימות המפלגתיות שתמכו במתמודדים המפסידים.

שיטה זו מוצעת וניתנת ליישום גם בישראל. על פי ההצעה במקור יש לחלק את הארץ לתשעים אזורי בחירה חד נציגיים, ומכל אזור לבחור נציג אחד—ברוב פשוט. המפסידים (המפסידים ה"גדולים") יזכו את מפלגתם במספר קולות יחסי למספר הקולות בהם זכו. מכאן, שהכנסת תוסיף למנות 120 מושבים, תשעים מתוכם ייבחרו בחירות אישיות-ישירות-רוביות באזורים ושלושים אחרים ייבחרו ברשימה מפלגתית-יחסית.

יתרונותיה של השיטה נעוצים בפשטותה—באמצעות פתק הצבעה אחד—למעשה מצביע הבוחר לשתי החלופות: האזורית והרשימתית; וכן ובעיקר, בהעניקה באופן מובנה את היתרונות של שיטות אזוריות, כגון: שילוב אינטרסים מגזרים וייצוב המערכת הפוליטית מחד, בהציעה—אף הפעם באופן מובנה—תיקון לעיוות שמציעות שיטות אלה—ייצוג הרוב הפשוט שעשוי להיות מיעוט. במקרה שלפנינו השיטה מעניקה לרוב מוחלט ייצוג על ידי מתן ייצוג ישיר למתמודד באזור ולחלק נוסף של הרוב על ידי ייצוג עקיף למפלגה באמצעות מספר הקולות לו זכו המתמודדים המפסידים. כך שלמעשה יש ייצוג לתומכים במתמודד הראשון בכל האזורים באופן מוחלט וישיר, ולתומכי המתמודדים האחרים (המפסידים)  באופן יחסי ועקיף.

שיטת י"ש מתבססת על אזורים חד נציגים ומסתייגת מאזורים רב נציגים. זאת משום שאז מאבדת השיטה את יתרונה בגיבוש אינטרסים מגזרים ומעודדת פיצול –ממנו ממילא סובלת המערכת הפוליטית הישראלית.

בסימולציות אלה עובדו נתונים שנתקבלו בהצבעת האמת בקלפיות ברחבי הארץ, בבחירות לכנסות ה-16-17  (2003 ו-2006 בהתאמה).

כמקובל, כדי לבצע תהליך הדמיה, התבססנו על הנחות, שיש לקבלן על מנת להסכים עם התוצאות. ומן הדין שאלה יפורטו בהרחבה לצורך שיפוט הוגן של התוצאות.

המשמעותית מכולן היא ההנחה בדבר האופן שבו תחולק הארץ לאזורים. מכיוון שלא קיים בישראל ניסיון ממשי לחלק את הארץ לאזורי בחירה, כל החלופות עומדות לבחינה. קיימות חלופות רבות מאוד לחלוקת הארץ לאזורי משנה משתי בחינות ולכל אחת מהן השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות: מספרית ועניינית.

מספרית—מספר אזורי הבחירה משנה את גודל האזור ומשנה בהכרח את טיב התוצאות של הבחירות.

עניינית—האם איזור בחירה יקבץ תחתיו מגוון מגזרים, או לשכל מגזר ייהנה מאזור בחירה ייחודי לו—היא שאלה קריטית לתוצאות.

זאת ועד, גם למספר הנציגים שייבחר בכל אזור השפעה רבה על תוצאות הבחירות ועל טיב הייצוגיות.

כאמור, פעלנו לפי מערכת הנחות הבאה בהתייחס לשאלות אלה:

1. חלוקת הארץ לאזורי בחירה נעשתה בשיטה גיאוגרפית ולא מגזרית. לאמור, תוצאות הקלפיות השונות סודרו מצפון לדרום על פי מיקומם הפיזי.
2. מספר אזורי הבחירה נקבע על פי ההנחיה התיאורטית של שיטת י"ש. כלומר, 90 חברי כנסת הנבחרים ישירות בבחירות אזוריות ושלושים נוספים ברשימה יחסית כמוסבר לעיל.

יש לזכור, כמובן, כי הבוחרים לא התייחסו לבחירות כבחירות אזוריות ולא הוצגו בפניהם אינטרסים אזוריים כי אם מפלגתיים. לכך השפעה רבה על דפוס ההצבעה.

למרות הסתייגויות אלה לא מצאנו דרך מציאותית יותר להדמות את תוצאותיה האפשריות של השיטה במערכת הפוליטית הישראלית, אלה באמצעות תוצאות אמת.

התוצאות מראות בבירור כיצד מתייצבת המערכת הפוליטית, כוחן של המפלגות הקטנות קטן, בעוד שהמפלגות הבינוניות שומרות על ייצוגיות בלתי מבוטלת.

א: תוצאות הבחירה בחירות 2003 לכנסת ה-16

סך כל המושבים בכנסת מתוך 120 לכל מפלגה:

התפלגות גושית:

ב: תוצאות הבחירה בחירות 2006 לכנסת ה-17

סך כל המושבים בכנסת מתוך 120 לכל מפלגה: