רפורמת הסייעת השנייה | המרכז להעצמת האזרח
רפורמת הסייעת השנייה

רפורמת הסייעת השנייה

רפורמת הסייעת השנייה

12/04/2016
  מאת:
שירלי וייסמן

בעקבות מחאת יוקר המחייה בקיץ 2011, ומסקנות ועדת טרכטנברג, החליטה הממשלה בשנת 2012 להוריד את גיל הכניסה למערכת הציבורית לגיל שלוש. אך בפועל, הסתבר כי גני עירייה עם תקן של גננת וסייעת אחת על 35 ילדים, אינו הולם ואינו תואם את הצרכים של גילאי 3-4. כך, במשך למעלה משנתיים ארגונים חברתיים רבים, שקמו בעקבות הדרישה להכנסת סייעת נוספת לגני הילדים, הציפו את הסוגיה והציגו את המצב הרעוע בגני הילדים הציבוריים.

 

רשימת הארגונים החברתיים אשר לקחו חלק בהחלת הרפורמה ארוכה וענפה, ועיקרה בארגון ״אנו״, אשר איגד את הארגונים. עמותת ״איתך-מעכי״, משפטניות למען צדק חברתי, נרתמה גם היא על מנת לקדם את הרפורמה ולקחה חלק פעיל במאבק. עוד לקחה חלק במאבק עמותת ״כולנו משפחה״, שהחלה לפעול לפני שלוש שנים במישור הארצי במטרה לייצג ולהשמיע את צרכיהן וקולן של המשפחות הצעירות במרחב הציבורי ובצמתי קבלת ההחלטות.

 

במהלך עבודת התחקיר המתבצעת תחת פרויקט ״המוניטור״ של ״המרכז להעצמת האזרח״ יצאתי לחקור אודות הרפורמה וכיצד היא פועלת בשטח, כיצד הגננות והסייעות קיבלו את הרפורמה וכן השפעתה על הגיל הרך, אותה קבוצת גיל שנמצאת בזמן כה משמעותי להתפתחות קוגניטיבית וחינוכית. למרות התמונה האופטימית שהוצגה ע"י משרד החינוך, בחינת לה מלמדת על קושי בהחלתה.

 

רפורמת הסייעת השנייה יצאה בקול תרועה גדול עם תחילת השנת הלימודים תשע״ו. שר החינוך, נפתלי בנט,  כינה אותה ״בוקר חדש לגני הילדים בישראל״. משרד החינוך הציג נתונים מרהיבים בנוגע לרפורמה אותה הוא מבקש לבצע, הכוללת תוספת של סייעת שנייה לגני הילדים בגילי 4-3 (בגנים מעל 29 ילדים). הרפורמה הזו אמורה היתה להביא ליחס חם ואישי לילדים וסביבה חינוכית עשירה יותר.

 

משרד החינוך החליט להשקיע תקציב מכובד ביותר, של 400 מיליון ש״ח לילדים בגיל הרך, בהנחה שתקציב זה יגרום לכך שגני הילדים יהיו איכותיים יותר וכך ישפיעו לטובה על הילדים, על הוריהם וכמובן גם על הצוות החינוכי המורכב מסייעות וגננות. בבסיס הרפורמה עומד עקרון השוויון. עם החלתה, אמר שר החינוך כי כפי שהבטיח עם כניסתו לתפקיד, ילד בן שלוש בישראל יקבל את אותה ההזדמנות בין אם הוא גר בהרצליה, בנהריה או ברהט.


רבים ונוספים דיברו בשבח הכנסת סייעת נוספת לגני הילדים, ביניהם שר האוצר, משה כחלון, שרואה את ההשקעה בחינוך לגיל הרך כהשקעה המחזירה עצמה פעמיים, גם מבחינה חברתית וערכית, וגם מהבחינה הכלכלית, ויו״ר השלטון המקומי, חיים ביבס, אשר הדגיש את חשיבות הרפורמה ושיתוף הפעולה בין הרשויות המקומיות, שלדבריו לוקחות חלק משמעותי בתקצוב רפורמה זו ולו בשל ההבנה כי מדובר במהלך חינוכי הכרחי וחשוב שיסייע להורים ולמשפחות צעירות.

 

בשאלון רחב היקפים אשר הועבר לאורך שנת לימודים זו (נכון לחודש מרץ 2016) ובשיתוף פעולה עם ״ארגון הגננות המחנכות״, נמצא כי 83.3% מהגננות שהשתתפו בשאלון אכן קיבלו סייעת נוספת עם תחילת שנת הלימודים, אך תחת נתון מעודד זה נמצא כי 61.1% מהגננות לא קיבלו את התקציב שהובטח להן על-ידי משרד החינוך והרשות המקומית בה הגן פועל. מעניין לראות כי נתונים עגומים ומפתיעים אלו נפרשים לרוחבה של מדינת ישראל, בין אם ביישובים ערביים, בפריפריה, בערי המרכז ובהתנחלויות - נתון אשר מעלה סימן שאלה גדול בנוגע להחלת הרפורמה בצורה תקינה. נוסף על כך, נמצא כי בגנים העירוניים ארוחת הצהריים מתקיימת בשעה מאוחרת מאוד, כשהממוצע עומד על השעה 14:30, שעה מאוחרת גם בשביל בן אדם מבוגר, ועל אחת כמה וכמה בשביל פעוטות. נתון זה מטריד כיוון שילדים רבים נשארים רעבים במשך יום שלם ואינם מקבלים מזון בשעה הממוצעת והרגילה אשר הייתה נהוגה עד לא מזמן בגני הילדים.

 

עו״ד נטע לוי, מנהלת פרויקטים בעמותת איתך-מעכי, סבורה כי הרפורמה שהחלה בשנת לימודים זו טובה, אך גם חלקית ברובה, ויש הצורך להוסיף שיפורים רבים עם שנת הלימודים הבאה, תשע״ז. כך סבורה גם כן עו״ד עינב גוטרמן, מנכ״לית "כולנו משפחה" וממייסדיה. לדבריה, יש להמשיך את הרפורמה גם לגני הילדים הגדולים יותר וכן קיימות בעיות מהותיות בכל הקשור להעברת הכספים בין משרד החינוך לרשויות המקומיות.

 

אם כן, כאשר קבעה ועדת החינוך, התרבות והספורט ביולי 2014 כי ״הוועדה מציינת בתקיפות כי יש לתקצב סייעת שנייה בגני הילדים המיועדים לילדים בגיל שלוש. הוועדה קראה למשרד החינוך ולמשרד האוצר לחשב במדויק את התקציב הדרוש להעסקת סייעת שנייה״.  האם ניתן היה לדעת מראש כי אנדרלמוסיה שלמה תהיה תחת נושא הכספים בין הרשויות המקומיות ומשרד החינוך? וכן, האם הייתה אפשרות לא לפגוע בסייעות רבות אשר פוטרו לאחר פחות מחצי שנת עבודה כיוון שמספר הילדים ירד מ-29 (המספר בו מקבל גן הילדים סייעת נוספת), ובנוסף, סייעות רבות המועסקות עתה כעובדות קבלן, וכן בלי להזכיר את העובדה כי קיימים ליקויים רבים בהחלת הרפורמה, בהם הסייעות הנוספות כלל לא נמצאות בימי שישי, יום קריטי בגני הילדים הציבוריים בו מתקיימים ימי-הולדת ואירועים?


שאלות אלו נשארות פתוחות, וכיוון שרפורמת הסייעת השנייה מכילה מרכיבים רבים, ביניהם ארגונים חברתיים של הורים שנתרמו למאבק למען ילדיהם, גננות אשר מרגישות כי נטל רב נופל עליהן כיוון שטרם קיבלו את המענק הכספי שמובטח להן זמן כה רב, סייעות שמועסקות תחת עבודת קבלן ולא בהעסקה ישירה (יש לציין כי עמותת ״איתך-מעכי״ נרתמה למען הסייעות ועוזרת להן בתחום המשפטי), ולבסוף, ואולי העיקריים ביותר, הילדים בגני הטרום-טרום חובה במדינת ישראל, החווים על בשרם את השינויים ובתוכם גם את הליקויים אותה מכילה הרפורמה.


רפורמת הסייעת השנייה נמצאת בשנתה הראשונה ועוד מוקדם לסכמה באופן מלא, אך נותר לנו לקוות כי הליקויים שהתגלו תחת עבודת תחקיר ״המוניטור״ ילמדו על-ידי משרד החינוך, משרד האוצר והרשויות המקומיות, שלושת הגופים המשמעותיים המשפיעים על הרפורמה ועל תוצאותיה.