רוצים שינוי? תהיו מעורבים אזרחית | המרכז להעצמת האזרח
רוצים שינוי? תהיו מעורבים אזרחית

רוצים שינוי? תהיו מעורבים אזרחית

רוצים שינוי? תהיו מעורבים אזרחית

22/06/2014
  מאת:
תומר לוטן

המחאה הציבורית להקטנת הצפיפות בכיתות הצליחה להביא לביטול הקפאת התוכנית לפיצול כיתות א' בבתי הספר. לכאורה מדובר בעוד מהלך ציבורי אפקטיבי, מסוג אלה שהולכים ומתרבים כאן בשנים האחרונות, ומצליחים להשפיע על מדיניות מצד מקבלי ההחלטות.

 

אבל אולי דווקא בשל ריבוי הצלחות כעין אלה, רצוי להבחין גם בייחודו של מקרה זה, שכן בניגוד למקרים רבים אחרים שבהם ציבור האזרחים דוחף את קובעי המדיניות להחליט, הרי שכאן ההחלטה כבר התקבלה מזמן. חוק פיצול כיתות א' ו–ב' עבר במליאת הכנסת כבר ב–2007 ונכנס לספר החוקים. מאז חקיקתו נדחה יישום החוק פעם אחר פעם, לרוב ביוזמת משרד האוצר ובאמצעות המנגנון הלקוי של חוק ההסדרים. אם כן, הסיפור המעניין יותר במקרה פיצול הכיתות אינו בהצלחה הציבורית לייצר החלטה ולקבוע מדיניות, אלא בתביעה היסודית לממש את ההחלטות הלכה למעשה.

 

בדומה לסיפור חוק פיצול הכיתות, המערכת הציבורית רוויה באינסוף החלטות לא ממומשות. בין אם מדובר בחקיקה ראשית ומשנית, בין אם מדובר בהחלטות ממשלה, בין אם מדובר בפסיקות בית המשפט העליון או בתקנות והסדרים אחרים - השורה התחתונה היא שחלק ניכר מהחלטות אלה לא מצליחות להיתרגם לכדי מימוש, וחלקן ממשיך "לנדוד" משנה לשנה כהתחייבויות ציבוריות שאבד עליהן הכלח.

 

לשחיקה הזו ביישום החלטות ומדיניות יש אפקט שלילי מצטבר, שהוא גדול לאין ערוך מעצם אי מימושה של החלטה זו או אחרת, שכן היעדר יכולתה של המערכת הציבורית לעמוד מאחורי התחייבויותיה נהפך כדבר שבשגרה, כסוג של נורמה חברתית ופוליטית שאליה התרגלנו אנחנו, ציבור האזרחים. דוגמה טובה לכך ניתן לראות בנתון הידוע לשמצה על שיעור החלטות הממשלה שאינן ממומשות, שנהפך זה מכבר לכעין עובדה מוגמרת במסגרת הצקצוק הציבורי על אוזלת ידה של הרשות המבצעת. יהיה אשר יהיה שיעור זה (יש דרכים מגוונות למדוד זאת) - התובנה כי מרבית ההחלטות אינן מתממשות ההפכה זה מכבר "טבעית" ובלתי נפרדת ממערכת היחסים שבין האזרח לבין המערכת.

 

נקודה זו נראית מפתיעה בהתחשב ברמת האנרגיה האזרחית המושקעת לחלופין בתחום של קביעת מדיניות וגיבוש החלטות. דווקא בתחום ההשפעה על מקבלי ההחלטות והיכולת לשנות מדיניות נראה כי הציבור הישראלי, בעיקר בהובלת גופים וארגונים רבים, משקיע מאמצים רבים ואף מצליח לזכות במאבקים. מי מאתנו לא היה שותף למאבק ציבורי מוצלח שבסופו נחקק חוק, גובשה החלטה, התקבל נייר מדיניות או תוקצב תקציב?

 

לרוב, מאבקנו המוצלח מסתיים בחגיגת ניצחון ציבורית ותקשורתית, בעוד שהמרחק ליישום אמיתי וממשי של המדיניות עודנו רחוק וסיזיפי. את יישום המדיניות, האפרורי, הביורוקרטי ורווי הפרטים, אנו לרוב מזניחים, ומשאירים להתנהלות פנימית בתוך "הצנרת".

 

לכן, מלבד שאיבת העידוד מפרשת פיצול הכיתות, עלינו להסיק לקח משמעותי ומרחיב הרבה יותר שלפיו המעורבות והאקטיביזם האזרחי חייבים ללכת את כל הדרך, ולמקד מאמצים בתהליכי יישום ומימוש החלטות לא פחות, ולעתים הרבה יותר מאלה המושקעים בקבלת ההחלטות עצמן.

 

לצורך כך עלינו להגביר את הידע והאוריינות כלפי המגזר הציבורי, להכיר וללמוד את אופניו ודרכי פעולתו, לדרוש שקיפות ודיווח מפורט על התנהלותו ולאמץ כלים ומיומנויות להבנת "הצנרת".

 

כל אלה יבטיחו פיקוח אזרחי אפקטיבי יותר, שיוכל בטווח הארוך לחזק ולבטח את האמון הציבורי ברשויות הממשל.