פארסת ההעברות התקציביות חייבת להיפסק | המרכז להעצמת האזרח
פארסת ההעברות התקציביות חייבת להיפסק

פארסת ההעברות התקציביות חייבת להיפסק

פארסת ההעברות התקציביות חייבת להיפסק

21/05/2015
  מאת:
תומר לוטן

"בג"ץ הורה למשרד האוצר לנמק את בקשותיו לשינויים בתקציב אותם הגיש לוועדת הכספים בעקבות בקשתה של ח"כ שפיר לצו ביניים".

 

את הכותרת הזאת, שהופיעה בשבוע שעבר ב–TheMarker, צריך לקרוא לאט־לאט. לא בגלל שהמשפט ארוך ומורכב, אלא כי היא מצליחה ללמד שיעור שלם על האנומליה העצומה שהתפתחה בתחום הפרדת הרשויות בישראל.

 

בסופו של דבר, מדובר בתקציב, ועוד פחות מכך - על תעדוף והסטות בין סעיפים במסגרת המאושרת. לכאורה, זהו התהליך הבסיסי המפקיד בידי השרים את הסמכות לשקף את סדרי העדיפויות במשרדיהם, תוך התאמה למסגרת התקציבית ובהלימה לתוכניות של הממשלה. זה נשמע פשוט, אבל מכאן בדיוק מתחילה התסבוכת. העברת תקציב בין סעיפי משרד לא מבוצעת על ידי השר, אלא על ידי האוצר, באופן ריכוזי ותוך שליטה כמעט בלעדית בתהליך. בין אם מדובר בשינוי עמוק או בתיקונים מינוריים, ידו של האוצר היא המכוונת.

 

העיוות לא נעצר כאן. גם כאשר כל ההסטות התקציביות מגובשות על ידי האוצר ל"חבילה" אחת, עוברת זו לידי חברי ועדת הכספים לאישור, מתוקף תפקידה של הכנסת כמפקחת על הממשלה. ואולם, גם כאן המציאות מספרת סיפור אחר, שכן חברי הוועדה אינם יכולים לבצע את תפקידם כשהם "מופגזים" במאות הסטות הכרוכות יחד, עם פירוט והסבר מינימלי — אם בכלל - ובלוחות זמנים בלתי הגיוניים.


בפועל, ועדת הכספים נהפכה עם הזמן לחותמת גומי טכנית ומרוקנת מתוכן, שאינה ממלאת את תפקידה הייעודי. גרוע מכך, היותה "תחנת אישור" הופכת אותה לרוב לזירת התגוששות פוליטית, שמעמידה את ההסטות התקציביות כבנות ערובה במאבקים בין מפלגתיים, שלרוב מנותקים מאוסף השינויים וההסטות שעל השולחן. במקום לשמש זירת פיקוח אפקטיבית — נהפכת הוועדה לחסם בפני עצמה.


התמונה העגומה הזאת הובלטה ביתר שאת בחודשים האחרונים, בעיקר דרך פועלה הנמרץ של ח"כ סתיו שפיר. כחברת ועדת הכספים, שפיר חשפה עוד ועוד טפחים בתהליך הקלוקל הזה, שעד כה היו כמעט נעלמים מעיני הציבור. באופן אירוני, דווקא המאבק הזה הצליח לבטא באופן מובהק את חולשת הרשות המחוקקת ו"לערבב" עוד יותר את סבך עבודת הרשויות. שכן, ללא כלים פרלמנטריים אפקטיביים, נאלצה שפיר לעתור לבית המשפט העליון ולכפות צו ביניים לעצירת ההעברות התקציביות. והנה כי כן — גם הרשות השופטת נכנסת לתמונה.

 

הסיפור הזה אולי נשמע כמו סלט ישראלי, אבל הוא משקף את אחת החולשות המרכזיות בהתנהלות המערכת הציבורית, המחייבת שינוי עמוק, החותר לאשרור מחודש של עיקרון הפרדת הרשויות ועיגונו בפועל. דווקא פארסת ההעברות התקציביות יכולה לשמש נקודת מוצא לתיקון, קודם כל באמצעות מתן סמכויות נרחבות לשרים לבצע שינויים בתוך מסגרות התקציב שלהם  ללא התערבות האוצר. זהו תפקידם וזוהי סמכותם, ולשם כך בחר בהם הציבור. במקביל, על הכנסת לאמץ דפוסים מובנים של פיקוח על עבודת הממשלה, תוך מתן מידע נרחב, נגיש ורלוונטי לחברי הכנסת מצד המשרדים. פיקוח זה כלל לא צריך להצטמצם לסעיף תקציבי זה או אחר, אלא להתמקד במילוי היעדים והאחריות מצד הממשלה, ותוך התייחסות למימוש ולביצוע ההחלטות.