עדיף שר בלי תיק, על פני 22 שרים עם תיק | המרכז להעצמת האזרח
עדיף שר בלי תיק, על פני 22 שרים עם תיק

עדיף שר בלי תיק, על פני 22 שרים עם תיק

עדיף שר בלי תיק, על פני 22 שרים עם תיק

11/05/2015
  מאת:
תומר לוטן

הטיעון נגד הגדלת מספר השרים בממשלה הוא ממש לא הכסף. נוח מאוד לגרור את הדיון לשאלה כמה עולה לממן לשכת שר וכמה משלמים לעוזרים. גם מקומם מאוד לחשוב על רכב השרד המיותר ועל כורסת עור הצבי הנוספת בשולחן הממשלה. אבל בשורה התחתונה, זה כסף קטן, אפילו קטנטן, והוא הרבה פחות מקומם מכל מיני הסדרים אחרים שעולים לנו ביוקר כשמקימים קואליציה.

 

הטיעון נגד הגדלת מספר השרים הוא גם לא הפליק פלאק הציני של ביטול החוק הנוכחי. זה מרגיז, זה מעצבן, זה מרגיש כמו יריקה בפנים של הציבור — אבל התמרונים החקיקתיים האלה לא התחילו בממשלה הזו, והם חלק מהמשחק הפוליטי שאתנו מימים ימימה.

 

הטיעון החשוב נגד הגדלת מספר השרים הוא הנזק שהיא עושה לעבודת הכנסת והממשלה.


הכנסת שלנו מצויה ממילא בתת־תפקוד פרלמנטרי בשל המספר המצומצם של חברי כנסת בישראל, ובאלה מהם שאינם מכהנים בממשלה. המציאות הזו מייצרת כנסת מדולדלת מאוד, המתקשה למלא את תפקידה כמחוקק אפקטיבי וכגוף פיקוח על הממשלה. מספיק להביט בחטף על התמרונים והתרגילים שחברי הכנסת נדרשים לעשות כדי להיות במקביל בשלוש או ארבע ועדות שבהן הם חברים, כדי להבין כי אין ביכולתם למלא את תפקידם נאמנה. על כן, כל גריעה נוספת של חבר כנסת לטובת הממשלה משמעותה עוד שחיקה והחלשה של הפרלמנט הישראלי.

 

בממשלה המצב הוא מורכב אפילו יותר, שכן כדי להכיל ממשלה רחבה ומרובת שרים נדרשת גם הגדלה של כמות המשרדים, המזמנת דרך קבע המצאות יצירתיות של תחומי אחריות מיניסטריאליים. התופעה הזו, שמתבטאת בהקמת משרדים כמו עניינים אסטרטגיים, שיתוף פעולה אזורי או הגנת העורף, היא הרבה יותר מ"סידור עבודה" לפוליטיקאים, שכן היא גוררת שינויים מבניים וארגוניים בעבודת הממשלה, עם השלכות שליליות על תפקודה.

 

כך, למשל, מה עושה הקמת המשרד לענייני מודיעין למשרד הביטחון או לשירות החוץ האמונים על תמונת המצב המודיעינית? מה עושה הקמת המשרד לענייני אזרחים ותיקים לפעילות של משרדי הבריאות והרווחה שעסקו באופן אינטנסיבי במתן שירותים לאוכלוסיות אלה? וכיצד משפיעה הקמת המשרד לענייני ירושלים על כלל פעילות המשרדים השונים כלפי העיר?

 

כל אותם שינויים מיניסטריאליים שגוררת הרחבת הממשלה מייצרים בעיקר בלאגן מערכתי, פוגעים ושוחקים את העבודה של משרדי הליבה הקיימים ומייצרים בלבול ארגוני וביורוקרטי, שגם עולה לנו הרבה יותר.

 

בנוסף, התנודות האלה גם מייצרות תסכול וביקורת בקרב משרתי הציבור באותם משרדים, כשסמכויות באות והולכות מהם, וכן לציבור עצמו, שזקוק לוודאות ובהירות באופן ובמבנה של אספקת השירותים החברתיים.

 

תופעת ריבוי המשרדים "היצירתיים" מערימה לממשלה גם קושי גדול בכל הקשור בתיאום, בקרה ושיתוף פעולה בין יחידות שונות. נושאים אלה מצויים גם כך במורכבות גדולה בממשל בישראל ומהווים מכשול בפני תהליכי ביצוע של פרויקטים ויוזמות. מכאן שהרחבת השרים בממשלה מחלישה עוד יותר את יכולות יישום המדיניות של הרשות המבצעת ואת מסוגלותה להצליח לממש החלטות וחוקים.

 

בסופו של דבר, היכולת של הממשלה והכנסת לתפקד היטב צריכה להיות המטרה המרכזית בדיון על גודל הממשלה ומספר השרים. במובן זה, אפילו תופעת ה"שר בלי תיק", שנודעה לשמצה, ראויה להתבוננות מחודשת, שכן זו מייצרת נזק קטן יותר מאשר הקמת משרדים חדשים ובלתי נחוצים. יש לקוות שהממשלה הקרובה תהיה קטנה ככל הניתן במספר השרים והמשרדים, וככזו תצליח לפעול באופן אפקטיבי ולשרת נאמנה את הציבור.